האירוע הסתיים
מאת: ד”ר אל”מ (מיל’) אורי נסים לוי
ברחבי העולם מתנהלים דיונים רבים בשאלה: כיצד למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ? אך מעטים, אם בכלל, מקרב הגופים הבינלאומיים עוסקים בשאלה: כיצד להיערך ליום שאיראן תשיג יכולות כאלה?
המאבק הגיאו-פוליטי במזרח התיכון בין איראן (באופן ישיר או By proxy, באמצעות שליח) ליריביה האזוריים הוא מאבק על עליונות ולא על השמדה. שאיפתם של המנהיגים האיראנים לתכנית גרעינית אינה נסובה סביב השמדת ישראל, למרות שניתן להסיק זאת באופן סביר מהצהרותיהם הפומביות של מנהיגיה ופוליטיקאים מקומיים. מטרתם המרכזית הינה להפוך את המשטר האיראני לחסין מפני התקפה חיצונית בעודו חותר אחר הגמוניה אזורית והפצת המסר האיסלאמיסטי של טהרן ברחבי העולם.
למותר לציין, כי עולם הגרעין מסוכן מאוד. פעילויות גרעיניות נרחבות מתבצעות ברחבי העולם ותקלות חמורות לא נעצרות בקווי הגבול הלאומיים – התאונות בצ’רנוביל (1986) ופוקושימה (2011), לדוגמא, הפיצו חומרים רדיואקטיביים ברחבי הגלובוס (כולל בישראל). מעל 10,000 ראשי נפץ גרעיניים פזורים ברחבי העולם. מאז 1945 יותר מ 51 פצצות, מתקנים גרעיניים וצוללות שלמות על אנשיהם אבדו לחלוטין ומקום הימצאם לא נודע עד היום. זאת ועוד, מאז 1945 ועד כה היו יותר מ- 2,200 תקריות גרעיניות בעולם (נזכיר, תקרית הינה ארוע מכל סוג: תקלה, טרור או הפצצה); הממוצע העולמי הוא שתי תקלות בחודש. נציין, כי אך לפני שבועות אחדים פרצה שריפה על סיפונה של הצוללת הגרעינית הרוסית AS-12, שגרמה למותם של 14 בני אדם – אובדן החיים הגדול ביותר על סיפונה של צוללת רוסית זה למעלה מעשור; וממשלת פוטין הואשמה על ידי התקשורת הרוסית בכך שהיא מסתירה פרטים רבים אודות האירוע.
נשק גרעיני נודע בהיותו כלי תוקפנות צבאית. אם הוא קיים, ניתן להשתמש בו, גם אם הסבירות לשימוש כזה היא נמוכה. רוב המדינות בעולם צריכות לשנות דרמטית את רמת המוכנות שלהן וליצור תכניות חדשות המבוססות על ניתוח מקיף ועדכני. מדיניות ‘בת היענה’ של מדינות מסוימות עלולה להוביל לכישלונות עצומים, דוגמת אלה בצ’רנוביל ובפוקושימה. מחקרים מלמדים שהממדים האדירים של הנזק בנפגעים וברכוש בתקלות
אליו נגרמו עקב ניהול לא נכון של הארוע ולא בשל מעורבות חומרים רדיואקטיביים.
רבים מאיתנו חושבים על התמונות הדרמטיות של הערים היפניות הירושימה ונגסאקי לאחר מתקפה גרעינית – תמונות של אדמות חרוכות לאורך קילומטרים. תמונות אלה אינן חלות על הערים של ימינו. ערים יפניות בשנת 1945 היו אזורים עירוניים צפופים המורכבים מבתי עץ ונייר בני קומה אחת או שתיים. מבנים אלו נהרסו על ידי אש שנוצרה בגל החום והפיצוץ. הרוב המכריע של הנפגעים נבע מהשריפות האדירות שהשתוללו ברחבי הערים במשך ימים ארוכים ומעוף של פסולת מבתי העץ השבריריים.
מה הנזק המשוער מתקרית גרעינית בישראל ?
המומחים מעריכים, כי הנזק שעלולה תקרית גרעינית לגרום לעיר ישראלית מרכזית הינו כדלקמן – פצצה גרעינית בגודל ריאליסטי[1] שתתפוצץ בעיר כזו לא תהיה ‘סוף העולם’ ולא תוביל לעתיד פוסט-אפוקליפטי. למרות שמדובר ב’מכה כואבת מאוד’ וסביר להניח כי תגרור עשרות אלפי נפגעים, מעריכים המומחים, יתכן כי ‘רק’ 1,000 אזרחים יהרגו. הפרמטרים המשפיעים על מספר הנפגעים יכללו: האם התקיפה אירעה במהלך היום או הלילה ובאיזו שעה בדיוק ? האם היא התרחשה במהלך סוף שבוע או ביום חול ? מה היו תנאי מזג האוויר ? ועוד.
חישוב שערך ד”ר יהושע סוקול, יו”ר הפורום האקדמי הישראלי למודעות גרעינית (AFNA), מלמד כי אם היו נופלות בישראל 80 פצצות אטום (!), פחות מ- 10% מהאוכלוסייה היו נפצעים ו’רק’ 300,000 (!) ימותו. כלומר, מספר הנפגעים לא גדל ביחס ישר למספר הפצצות.
משמעות הדבר היא שתרחיש התקפה גרעינית אינו תמרון צבאי של “סוף המשחק”. אין ספק כי על ישראל להכין את עצמה לקראת האפשרות להתגרענות איראן. לישראל יכולות טכנולוגיות מצטיינות, היא מחדשת בתעשיות צבאיות ואזרחיות בהייטק והיא בעלת היסטוריה ארוכה של
[1] מכיוון שמגוון הפצצות הגרעיניות רחב יצוין, כי הגודל המשוער של הפצצה המדוברת הינה 10-20 קילו טון TNT, בדומה לגודלן של הפצצות שהוטלו על הערים היפניות הירושימה ונגסקי בשלהי מלחמת העולה השניה.
התמודדות עם איום צבאי – יכולות צבאיות מצוינות והבנה עמוקה של צרכי הביטחון. בכך ישראל יכולה לשמש מובילה עולמית במוכנות ההגנה הגרעינית גם כן.
**פורסם לראשונה בביטאון הפורום הלאומי להתמודדות עם מצבי חירום
לקידום תרבות החירום במדינת ישראל
