האירוע הסתיים

חוק מוכנות המרחב האזרחי

מאת: תא”ל (מיל’) בצלאל טרייבר

כיהן בעבר כראש רשות החירום הלאומית

אני שותף להתארגנות הפורום לחירום, מתוך אמונה עמוקה בחיוניות קיומו של דיון ציבורי השואף להשפיע על תהליכים חשובים במדינה. בשיח הציבורי יש מקום חשוב לבעלי ניסיון מגוון ונרחב.

מוכנות המרחב האזרחי לחירום הינה אחד המרכיבים החשובים ביותר בהבטחת החוסן הלאומי. חשוב שתחום זה ייבחן גם ברמת השיח הציבורי, על מנת לקדם תהליכים (כמו חקיקה) מחד גיסא, ולהעלות את המודעות לחוסר ההיערכות לחירום, החל בתא המשפחתי ועד לממד הלאומי העליון מאידך גיסא.

ועתה למהות – חוק מוכנות המרחב האזרחי (‘החוק להגנת העורף’) –

כראש רח”ל ראיתי בקידום חוק זה את אחד המרכיבים החיוניים והרי למעשה זו ‘ראשית הצירים’ (‘נקודת המוצא’). פעילותו של מר גלעד ארדן, השר להגנת העורף דאז ושל הצוות שפעל איתו היוו את הבסיס לתזכיר החוק שהוכן על ידי ועל ידי צוות הלשכה המשפטית במשרד הביטחון, בראשות עו”ד אחז בן ארי.

מדוע חשוב כל כך חוק מוכנות המרחב האזרחי? משום שיש צורך במסגרת כללית לפעילות ולהסדרה בכלל הנושאים הקשורים בעורף / במרחב האזרחי, מה שיאפשר יצירת מנגנונים אשר יבטיחו הכנה ומוכנות של מוסדות המדינה והמשק בכל הרבדים.

ראוי היה להסדיר מלכתחילה את מערכת הסמכויות והנושאים באחריות, שהרי זהו הבסיס של היכולת לקדם תהליכים לאומיים מחייבים, ולכן ראיתי ברח”ל ובעומד בראשה, בכפוף לשר הביטחון (במצב הנוכחי), את הנושא המרכזי באחריות הלאומית והמחויב הראשי להיערכות ומוכנות הלאומית לחירום.

המרכיבים החשובים בחוק זה הם:

  • חלוקת האחריות והסמכויות בין הגורמים השונים.
  • קביעת מבנה היררכי, על פי הגורמים השונים במשק והגדרת תפקידם וחובותיהם.
  • קיומה של תכנית-אב לאומית כהנחיה מחייבת.
  • קביעת מודל תקצוב ההכנה, ההיערכות והפעילות, הן ברמת משרדי הממשלה והרשויות השונות והן ברמה הלאומית.
  • הגדרת מקומם החיוני של ראשי הרשויות במוכנות הלאומית והענקת סמכויות ותקציבים ייעודיים להיערכותם.

 

אל לנו להסתתר מאחורי “קשיי חקיקה מסורתיים” במדינת ישראל. חובתם של הנושאים בתפקידים, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון, להניע בדחיפות את המשך תהליך החקיקה ולהביא לסיומו.

 

ללא חקיקה והסדרה נורמטיבית, הנושאים באחריות מפרים את הבטחתם (הבטחה זו הינה מרכיב בסיסי בתפיסת הביטחון הלאומית) וחוטאים מהותית לתפקידם.

**פורסם לראשונה בביטאון הפורום הלאומי להתמודדות עם מצבי חירום

לקידום תרבות החירום במדינת ישראל