משמר לאומי – בואו נתחיל לדבר (אולי גם לחשוב) על..

הדרג הפוליטי בישראל מקיים תהליך של הקמת משמר לאומי, שישמש תיגבור למג”ב ולמעשה יהיה
חלק ממנו. מדובר גם בתוספת של כוח אדם מבצעי למג”ב וגם בארגון מערך מתנדבים – החלטה
חשובה ביותר ויש לעודדה.
חשבתי כי נכון לקיים דיון פתוח ומקיף בנושא ולאפשר לרבות ורבים להביע את דעתם ולהביא
מניסיונם ומנקודת מבטם.
המשמר הלאומי האמריקאי יכול להוות מודל להמחשת הסוגייה ובסיס לדיון. המשמר הלאומי
האמריקאי הופך בעת הצורך לארגון צבאי מלא, ברמת כוח אדם וציוד, שיכול להצטרף לפעילות
המערך הצבאי. אולם, במהותו הוא ארגון הנועד לסייע למושלי המדינות של ארה”ב להושיט עזרה
לאזרחים בעת חרום. המשמר הלאומי האמריקאי מהווה גוף בעל סמכות כמו הצבא והמשטרה אך
הוא מהווה גם חלק מהקהילה של כל מדינה. המשמר הלאומי נועד להעניק סיוע אזרחי לכל דבר,
במקרי חרום נרחבים, כמו קליטת פליטים או מפונים, סיוע לאזרחים מוגבלים, סיוע בחלוקת מזון
ותרופות, הענקת סיוע רפואי ועוד.
מה זה משמר לאומי?
את מי הוא נועד לשרת?
מהו מודל ההפעלה הנכון?
אלה שאלות ראשוניות שנכון לשאול אותן בכל רגע בתהליך הקמת ארגון, לבטח בנוגע לארגון שנועד
לפעול בתווך שבין מערכות הביטחון והחרום לבין הקהילה והרשויות המקומיות.
האם ישראל זקוקה לגוף ייעודי כזה?
האם צריך להקים ארגון שיהיה חלק מהמערך הלאומי הקיים לחרום, המטפל במרחב האזרחי
ופועל בעיקר בעיתות חרום בהם נדרש סיוע נרחב?
או שעלינו לראות במשמר לאומי ארגון אשר מסוגל לפעול גם תחת אילוצים מתחום ביטחון
הפנים כמו מהומות, הפרות סדר וכל מצב חרום ברמה הלאומית?

האם אנחנו יודעים להפעיל ארגון בעל שני “כובעים” וניגוד גדול במאפיינים של מטרותיו?
מהי תפיסת ההפעלה הנכונה למשמר לאומי בישראל?
האם ארגון כזה צריך שיהיה בכפיפות למערכת הצבאית או למשרד לביטחון הפנים? או אולי יהיה
הארגון זרוע ביצועית עבור ראשי הרשויות / מנהלי האשכולות?

הרבה שאלות ואנסה להציג את עמדתי לחלקן:
ההחלטה להצמיד את “המשמר הלאומי הישראלי” למג”ב ולתת למג”ב להיות המפקדה המובילה
מצביע על כך שמדובר למעשה במענה לצורך חיוני, שעיקרו הגדלה משמעותית של כושר הפעולה
של מג”ב. כלומר הגדלה של גוף אכיפה והשלטת סדר ציבורי! האם גוף כזה יוכל לתת מענה לצרכי
המרחב האזרחי?
אני מבקש להציג בנוסף לכך מודל של ארגון/משמר לאומי אחר, המבוסס על הנחות יסוד כדלקמן:
1 .קיים עודף גדול מאד של פוטנציאל הגיוס.
2 .יתאפשר “גיוס” אוכלוסיות שאינן משרתות היום.
3 .השלטון המקומי סובל מחוסר גדול של כוח אדם ייעודי ומקצועי, כולל ניהולי.
4 .חיוני במיוחד לתת בידי השלטון המקומי יכולת ביצוע בעת משבר או חרום (יתכן כי
במתכונות אזוריות / אשכולות(.

המודל הארגוני המוצע:
– שירות לאומי (כחובה) לאלה שצה”ל אינו זקוק להם, שירות של שנתיים מלאות.
– תקופה זו תהיה תקופת הכשרה למקצעות ייעודיים, שבהם יפעלו בפועל המתגייסים במהלך
שנתיים. בעתיד ההכשרה והניסיון שירכשו יוכלו להיות בסיס לגיוס ל”מילואים” בתחומים אלה.
המשרתים העוברים הכשרה ורוכשים ניסיון יוכלו להתפרנס בזכותם.
– ארגון השירות יתבצע במסגרת אזורית/מחוזית ובתיאום על ידי מטה לאומי ייעודי, שיהיה אחראי
על התיאום בעיקר – בין גיוס לשירות הלאומי לבין המסגרות האזרחיות (משרדי הממשלה,
רשויות כמו חשמל, מים, מערכות רווחה, חינוך, בריאות, חקלאות ועוד(.

המודל הכלכלי:
– שירות לאומי זה יאפשר הקטנת השירות הצבאי (משך וכמות?). פעילותם בעתות שיגרה
בתקופה של שנתיים (שכאמור יהוו גם תקופת הכשרה) תאפשר מתן שירותים ייעודיים בהיקף
נרחב הרבה יותר ואף יתרום להורדת עלויות של שירותים אלו.
– משרדי הממשלה והרשויות הייעודיות יעמידו את התקציב להכשרות המשרתים בתחומם
ולניהולם מתוך התקציבים שלהם. תינתן להם אפשרות נרחבת לצמצום הוצאות שוטפות “בזכות”
התגבור הגדול שיתגייס.
– הרשויות המקומיות, בדגש על האשכולות ידרשו להעמיד את התקציב הייעודי הנדרש לארגון
ניהול “השירות” האזרחי.
הצטרפו לדיון – הביעו דעתכם ונוכל אולי להשפיע